רגע דיי בנאלי לפני 7 שנים.
שיטוט טלפוני בין הפייס למייל, כשהעין מתעכבת על בקשה למימון המונים.
קבוצת אנשים חדורי תשוקה ביקשו לתרגם ספר של סופר-משורר-במאי סרטים-איש תיאטרון, טארולוג ומפתח שיטת "הפסיכומאגיה". מעולם לא שמעתי עליו לפני.
היו לי את כל הסיבות הטובות להמשיך הלאה, אבל משהו בפנים לא נתן לי. אחרי חצי שנה, כשכבר שכחתי שרכשתי אותו, הגיע הספר וריתק אותי. הוא חיבר לי בין שפת החלום לשפת המציאות וגרם לי להבין קונסטלציה בדרכים חדשות.
הכירו את אלחנדרו חודורובסקי.
קצרה היריעה מלתאר את פועלו, אך אלה מקומות ההשקה עם עולם הקונסטלציה:
עבודה עם העץ המשפחתי, עבודה עם ייצוגים ויזואלים ותחושת קסם בתהליך שמרגיש לפעמים כמו טקס שמאני.
העץ המשפחתי.
חודורובסקי (בן 95 היום) מניח כל סימפטום פיזי ורגשי, כל אירוע בתוך העץ משפחתי ויוצא להתבוננות וחקירה.
מהר מאוד התשובות למה שלא ידענו ששאלנו מונחות מול העיניים.
כשאני נותנת לתלמידים שלי לחקור את העץ המשפחתי, לא פעם הם חוזרים עם לסת שמוטה. הם מבינים מייד בשם מי הם פועלים, איזה נרטיב הם משמרים וגם איזו תשוקה. כל בעיה היא פיתרון של מצב קודם, כל דבר תולדה של מה שהיה לפניו. לכל דבר יש שורש, אז אם נפתור את השורש, נצליח לנקות תפקידים שלקחנו על עצמנו בלא מודע במשפחה ובחברה.
דינמיקות סמויות
אלו הסכמים לא מודעים שקיימים ביחסים ומנהלים אותם, מייצרים מחויבות, נאמנות ותפקידים.
כמו ילד שהבין (באופן לא מודע) שעליו להיות בן הזוג של אמא שלו לאחר שהאבא עזב. הילד הופך לגבר שמתקשה להיכנס לזוגיות, ייתכן והוא מפרש התקרבות כזו לאישה כבגידה באמא שלו.
כמו ילדה של אבא, שהיה בקשר לא מיטיב עם האם, שהבינה (באופן לא מודע) כי היא צריכה למלא את מקומה של האם ומפתחת מולה רגשות קנאה. בתוך הדינמיקות האלו יש גם נבואות קודרות.
אלו מקצת הדוגמאות שקיבלתי כששאלתי בפייסבוק על משפטי נבואה שנאמרו במשפחה בילדות:
"נגיד תודה אם לא תגמרי בכלא.."
"יש כאלה שמתמודדים ויש כאלה שמתמוטטים, תבחרי באיזה צד את…"
"גברים רוצים רק דבר אחד"
"את תגמרי כמו סבתא שלך, לבד בלי חברים"
בילד, נוצרת נאמנות לאותה דמות שאמרה זאת ולכאב ולקונפליקטים הלא פתורים שקיימים בה (אחרת היא לא הייתה צריכה לומר את הנבואה מלכתחילה). ובעצם נוצר דחף לא מודע דווקא לממש את הנבואה כדי להשתחרר מכך. חודורובסקי אומר:
"אם ברצוננו להשתחרר מנבואה שרודפת אותנו, הדרך איננה לנסות ולשכוח אותה, אלא להגשים אותה"
איך הוא עושה את זה?
חודורובסקי חי שנים ארוכות במקסיקו ונחשף שם לעבודת המאגיה. הוא צפה ממושכות בקורנדרות (המכשפות המקומיות), והחל לזהות את הפאן הפסיכולוגי שבתוך הכישוף. הוא זיהה את הפנייה אל התת מודע דרך החוויה.
הוא חקר את הפסיכולוגיה לעומק, חיבר אותה עם השמאניזם ויצר ייצור כלאיים מרתק
שנקרא "פסיכומאגיה".
הפסיכומאגיה כוללת אבחון וחקר עץ המשפחה ולבסוף, מתן אקט, טקס שהאדם צריך לעשות.
והוא ביטוי פיזי-סימבולי של כמיהה סמויה של הלא מודע, שקשורה לדינמיקה/לנבואה שמחכה להתגשם.
הטקסים שלו הזויים, קשים, ולא פעם מעוררי סלידה. יש לו מוח של במאי סרטים מופרע והוא מרשה לעצמו להקצין את אותה כמיהה לא מודעת של האדם ולטשטש גבולות בין חלום למציאות.
"דאלי אמר שהוא רוצה להפוך את החלומות למציאות. אנחנו נלך הפוך.
הכל נמצא בתת מודע, אי אפשר ללמד את תת-המודע לדבר בשפת המציאות, אז צריך ללמד את ההיגיון לדבר בשפת החלומות"
לתת מודע שפה לא הגיונית, זו שפת האומנות והיא מלאה בסימבולים.
המוח שלנו לא מבחין בין דמיון למציאות. בעבור הלא מודע, פעולה שנעשית על כרית, או בד לבד צבעוני שמייצגים מישהו שוות ערך לפעולה שנעשית על האדם האמיתי
לכן, התת מודע מבין את זה.
דוגמאות לטקסים של חודורבסקי.
מוכנים? כי זה הולך להיות הזוי….
אחר כך הקונסטלציה תיראה לכם כמו הדבר הכי שפוי שיש...
אדם עם כעס כלפי ההורים, כעס שלא מרפה והופך אותו לקורבן. חודורובסקי הזמין אותו לקחת שני אבטיחים, על כל אחד לשים תמונה של אחד ההורים ואז לנפץ אותם לרסיסים. אחר כך, הוא מבקש ממנו לאסוף חלקיקי אבטיח ולשלוח להוריו.
פסיכולוגית שלא מצליחה להשתחרר מהפחד לאבד את לקוחותיה ולמצוא עצמה חסרת בית. חודורובסקי הזמין אותה להתחפש לקבצנית וכך לקבל את לקוחותיה. היא תשתף אותם שהיא מבצעת פעולה פסיכומאגית וכך תטפל בהם המשך כמה ימים.
תסביך אדיפלי אצל גבר. חודורובסקי מציע לגבר שאשתו תתלבש בבגדי אמו כשהם עושים סקס. בזמן האורגזמה, הגבר התבקש לצעוק את השם של אמא שלו.
במקרי דיכאון. חודורובסקי שואל: "אם לא היו בעולם חוקים והיה מותר לעשות הכל, את מי היית הורג ואיך?" ומזמין להגשים את הפשעים שלהם באופן מטאפורי. (מוכנים לשאול את עצמכם את השאלה הזו לרגע???)
התכווצתם? יופי… אתם מרגישים עכשיו את הטאבו, האסור, מותר וראוי שכולא את התת מודע.
איך זה בקונסטלציה?
הקונסטלציה מאפשרת לאבחן דינמיקה, חיבור או חוזה שקיים מול דמות מן העבר.. גם אני, לא פעם, אזמין את האדם להגשים כמיהה לא מודעת.
דוגמאות:
אדם סובל מאשמת הניצול, אציע לו לגשת לייצוגים של המתים ולהתחבר אליהם. לשכב בינהם, להתחבק איתם, למות איתם עד שהלא מודע יקבל את מה שרצה כל כך הרבה זמן ותנועה חדשה תפציעה.
אחות לאח שמת או הופל לפניה. היא מעולם לא הכירה אותו, אך חווה חוסר זכות קיום, כי הולדתה תלויה במותו.
היא יודעת שחייה התאפשרו רק בזכות מותו. אציע לה לומר לייצוג של אותו אח: "אין לי זכות קיום בלעדייך. תודה שנתת לי חיים."
כמעט תמיד האמירה חסרת ההיגיון הזו, יוצרת התרגשות גדולה והמטופלת מסתכלת עליי כאילו אני האדם היחיד בעולם שמבין משהו עמוק בתוכה, שלה אפילו לא היו לו מילים.
מידי פעם יוצא לי גם להציע טקס סימבולי שיתמוך בריפוי.
כמו אישה שעברה הפלה וקשה לה שאף אחד לא יודע על קיומו של העובר, תכין ציור אותו תתלה בבית במקום בולט, כך שכל מי שיעבור יביט בו (גם אם הם לא יודעים מה הציור מייצג).
או גבר שמבקש לתמוך באביו הגוסס, שנדמה שמסרב למות. אציע לו לשים בחדר האב תמונה של הוריו, או מישהו אחר שמת, שהאב ידע שהוא לא הולך אל הלא נודע. יותר ויותר אני מבינה את העומקים שהעבודה עם ייצוגים ויזואליים מאפשרת להגיע אליה.
ולכן, אנשי המקצוע שנחשפים לקונסטלציה (שמייצרת טכניקה שפויה וזמינה לעבודה עם ייצוגים)
מעידים כי זה שיפר את המקצועיות שלהם וקיצר וייעל משמעותית תהליכים. אומרים את זה מטפלים ויועצים ארגוניים כאחד.
או כמו שאומר הפסיכולוג החינוכי, היועץ והחוקר יובל הבר:
"כשאני נותן ייצוג , יש לזה כוח מטורף של שיקוף ממקומות שסמויים בתודעה שלנו... סוג של פידבק ויזואלי שלא יכול להיות נגיש בשום צורה אחרת. כמובן שזה לא אחד לאחד הסיפור הפנימי... אבל יש פה משהו שעושה אסוציאציה לחלק מאוד עמוק." (הארץ. "לדבר, לדמיין, להחלים")
כל פעם שאני קוראת את חודורובסקי, אני שואלת את עצמי כמה רחוק אני אהיה מוכנה ללכת כדי להשתחרר מכבלי התת מודע?
ואתם?
הערות
