כבר כמה שנים שאני מלווה אנשים סביב חוויות של תקיעות מקצועית. קושי להתפתח, להחליט, להצליח, לשנות ולהשתנות ולהיות בעשייה ממלאה. קושי לצאת לסבב ב' מקצועי או לצאת משכירות לעצמאות. הרבה מגיעים עם תחושה לא ברורה של משהו שמעכב, משהו שמושך אחורה כל פעם מחדש, משהו שלא נותן להתקדם.
הם חושבים שזה הם. שהם עצלנים או עייפים או דחיינים או מפונקים או סתם לא מוכשרים מספיק. אבל האמת הרבה יותר מורכבת. אבל האמת גם משחררת מאשמה.
האמת מראה כל פעם מחדש שאנחנו נושאים כאב עבור דור קודם (אבא אמא , סבא או סבתא וכו') גם בהיבטים תעסוקתיים. והכאב הזה מתבטא בצורות שונות.
זה יכול להיות ניסיון להגשים חלום של אחד ההורים (במקום את שלנו), או לא להיות חופשייה לבחור במה שסוטה מערכי המשפחה או הקהילה (להיות האישה הראשונה שהיא לא עקרת בית, או מי שבאה מרקע סובייטי ומנסה להפוך משכירה לעצמאית).
כתבה על זה אורניה יפה-ינאי בספרה "לכל אדם יש שביל':"משפחות הן כמו מדינות או שבטים. במובן זה כל משפחה היא ייחודית בחוקיה ובערכיה, בנורמות ההתנהגות שלה, בשפה שלה, במנהגיה ובסודותיה.
כך מעבר למטען הגנטי של המשפחה, קיים מאגר "ד.נ.א הפסיכו-גנטי" שלה או "המימס" התעסוקתי (כפי שקרא לזה דוקינס) . חקר משפחה הוא כמו מסע אנתרופולוגי. הילד נולד ספוג באווירתה ובכללים שלה, ואף תורם לה מייחודו. ההיכרות של האדם עם המטען השבטי-משפחתי המשותף מאפשרת לו לזהות את ייחודו, את חופש בחירותיו, את צווי השתייכותו ואת מגבלות חופש הבחירה שלו."
תרגיל:
מוזמנים לצאת לחקר העץ המשפחתי שלכם.
הכינו תרשים של העץ המשפחתי 3 דורות אחורה.
כתבו ליד כל דמות במה עסקה, במה הייתה מוכשרת, משהו שקשור לחוויות מימוש והגשמה והתמדה. אירועים משמעותיים סביב היבט מקצועי ומה שקרה בחייהם באותה תקופה והשפיע.
כיצד בחרו את עיסוקיהם?
האם היו תחביבים נוספים שלא היו מקור פרנסה?
מה הייתה מידת ההצלחה שלהם?
אילו מקצועות נבחרו על ידי נשים? ועל ידי גברים? שכירים או עצמאים?
נסו לדלות מידע על תחושת המימוש וההגשמה בחיים שלהם... על מה הם מצטערים בנוגע לכך, במה ועל הם גאים. האם יש מקצועות "נעלמים" "אסורים" או כאלה שהפכו ל"דגל משפחתי".
האם יש מקצוע שאם תבחרו בו מישהו יתבייש בכם/ יתאכזב מכם?
האם יש מקצועות שאם תבחרו בהם מישהו יהי גאה בכם? ישוויץ בכך?
מה מתגלה? מה חוזר על עצמו?
מה אתם מבינים?
הערות
